סיורים מודרכים בירושלים בעקבות "בית שני" בהיכל הספר.
ביקור בהיכל הספר רואי לפתוח בסיפור מציאת המגילות הגנוזות. המגילות הן מגילות עבריות קדומות, שנתגלו באקראי בשוליו של מדבר יהודה בשנת 1947 על-ידי נער בדווי, הסיפור מתחיל בדצמבר שנת 47. בדויים משבט טמרה שרעו צאן באזור קיבוץ אלמוג של היום חפשו אחרי עז ונתקלו במערה. זרקו אבן ושמעו קד נשבר. למלוא אכזבתם במערה אין אוצרות אלה מגילות של עור שהם לא רואים בהם דבר מועיל. אולי אפשר לעשות מהם סוליות לסנדלים. לקחו שלוש מגילות מאותו הקד והראו לסנדלר בבית לחם. סנדלר הוא גם סוחר עתיקות. קנה מבדואים ומכר לראש הקהילה שלו, אתנאסיוס ישוע סמואל, שכיהן כמטרופוליט של מנזר מרקוס הקדוש (סורי-יעקוביטי) בירושלים. ראש קהילה שילם 24 לירות, סכום הדומה למאה דולר של היום. הראה את המגילות למומחים והם אומרים שרימו אותו, ושהן לא שוות דבר. המומחים היו בריטים ממכון אולברייט שפשוט פספסו. פר. ליפא סוקניק שמע שנמצאו המגילות, ראה אותם ומיד הבין את ערכם. הוא מומחה לצורות הכתב וכך זיהה את הכתב מימי בית שני. הוא קנה שלוש מגילות. באותם הימים פורצת מלחמת העצמאות. מקום מציאת המגילות נמצא מעבר לגבול. כל הסיפור מקבל מימד מיסטי. זאת מפני שמגילה של מלחמת אור וחושך בין המגילות שקנה פר. סוקניק, וכאן מתחילה המלחמה. מגילה שניה היא ספר יהושוע ב', שמדבר על אחרית הימים וספר הברכות. הוא מרגיש שהוא מגלה שורשים של הארץ הזאת. הבדויים גילו שבע מגילות במערה הראשונה. שאר ארבעת המגילות הם גילו כאשר חזרו למערה שנית. הן עדיין נשארות אצל אטנסיוס הסורי שמהגר לארצות הברית יחד עם המגילות. שם הוא מנסה למכור אותן ואין קונים. המימד המיסטי ממשיך. הבן של ליפא סוקניק, ששמו יגאל ידין, בדיוק באותו הזמן ביקר ברצות הבירית ובדיוק מישהו הראה לו את ההודעה בעתון. בוודאי הוא קונה את המגילות. הן כבר עולות לא מאה דולר. בתרומת דניאל גוטיסמן שתרם כסף לקניה וגם לבניית היכל הספר הרכישה הושלמה. באותו הזמן בדויים וממשלת ירדן המשיכו לחפש במדבר. עד 56 נמצאו 11 מערות המכילות כמות שונה של טקסטים. מערה מספר ארבע היא העשירה ביותר. מערה מספר 11 המכילה מגילת המקדש ומגילת הנחושת. הטקסטים המקראיים הקדמוניים ביותר שהתגלו. מאה שלישית לפני הספירה. ספר ישעיהו הוא הספר השלם היחיד, והוא במיצג במרכז המבנה (העתק שלו, והחלק המקורי מוצג בתצוגה הצדדית). הרכב המציאה מראה לנו את ארון הספרים היהודי בימי בית שני. ספרים שעד אז השתמרו רק בתרגומים. ספר יובלים, בן סירא. וכיו. פרשנויות למקרא וסידור התפילה. הודאות ומזמורים שהם השתמשו. וכתבי הכת, תקנון יחד וכו". לפי רוב הדעות מי שהסתיר כאן את המגילות הם האיסיים. האנשים שפרשו מהצדוקים שבירושלים. חיו במקום חיי פרישות ונהרגו כולם בסוף המרד הגדול על ידי החיילים הרומים. כל מי שמתעניין במקרא, יהודים ובמיוחד עולם הנוצרי מתרגש ממציאת המגילות והכת. ניתן לזהות בתקנון ועולם הרעיוני שלהם תחילת המנהגים נוצרים. אולי כאן התחיל השינוי מעולם יהודי לכיוון הנוצרות. בני האור אלה הם ובני החושך זה כל השאר. הם יחזרו למקדש בעתיד. משאירים שהאיסיים פרשו מירושלים עם הקמת המדינה החשמונאית. הם צדוקים שלא היו מוכנים לקבל מציאות חדשה. סך הכל עד היום התגלו כ-800 מגילות. 12 שלמות כמעט. אחד שלמה לגמרא. רק חלק קטן מהמסמכים שייך לכת. הדת יחד לפי השם שהם עצמם משתמשים. מסמך "היחד" הוא התקנון שלהם. הם כוהנים וחסר להם המקדש. לכן הסעודה היא תחליף לקורבנות. טובלים לפני כל סעודה. אובססיה של טהרה. באשר לזמנן של המגילות: עמדת החוקרים כיום באשר לזמנן של המגילות ובאשר לרקען ההיסטורי והתרבותי מעוגנת בממצאיהם של מחקרים שונים – היסטוריה, פליאוגרפיה ולשון – הזוכים לאישוש ברור בתיארוכים הנקבעים בבדיקות פחמן-14. מגילות אחדות נכתבו והועתקו במאה השלישית לפני הספירה, אך רובן המכריע, ובפרט הללו המשקפות אמונות ואורחות-חיים של כת מתבודדים, הוא כתבי-יד מקוריים או העתקות מן המאה הא' לפסה"נ; כתבים אחדים זמנם מאוחר, מן השנים שקדמו לחורבנו של היישוב בחורבת קומרן בשנת 68 לסה"נ בידי הלגיונות הרומיים. יש עדיין הרבה סתירות ודברים לא מובנים בסיפור שלהם. גם מחקר המגילות ממשיך. היום כל המגילות סרוקות וזמינות באינטרנט. בניית ההיכל הספר: הוא נבנה ב-1965. לפי הרעיון הוא משלב קדום ומודרני. צורתו כצורת מחסה של אותו הקד שמוחמד הדיב מצא במדבר. הצבע משמעותי גם. הוא לבן כי זהו צבע של בני האור. קיר הבזלת מולו מסמלת את החושך, את כל הדברים הרעים שקרו לעם ישראל במהלך ההיסטוריה. נושא הטבילה היה מאוד משמעותי עבור הכת, לכן הבניין טובל במים. יש קרנות מסביב שהם מזכירים את קרנות המזבח. בקומה עליונה מוצגים המגילות. בקומה מתחת מוצג כתר ארם צובא. הוא מהמאה התשיעית לספירה. אלף שנה מאוחר מהמגילות. נכתב בטבריה. בימי הביניים הייתה טבריה העיר החשובה ביותר ביישוב היהודי בארץ ובתפוצות, וחשיבותה עלתה אף על זו של ירושלים עיר הקודש. אחד מן המפעלים החשובים ביותר שנקשרו בשמה של העיר טבריה הוא התקנת סימני הניקוד והטעמים ושמירת נוסח המקרא על ידי הערות המסורה. ר' אברהם אבן עזרא כותב בספרו "צחות" כי "חכמי טבריה הם העיקר, כי מהם היו אנשי המסורת (=המסורה) ואנחנו מהם קיבלנו כל הניקוד". הוא כתוב לפי המסורה הטבריינית. נקוד מתחת למילים. מסורה הבבלית היתה נקודות מעל המילים. שלמה בן בוארה כתב אותו. מה שאנשי מסורה עשו כאן הם ניקדו והוסיפו מנגנה ופיסוק. במקור היו לו כ-480 דפים. הוא כתוב בצורת ספר ולא נועד לתפילה. הוא המכור והסמכות לכתיבת ספרי התורה החדשים. יש בו גם משהו נסי. בכל הכתר יש רק שתי שגיאות. לעומתו בכתב יד עתיק האחר, שנחשב המדויק ביותר אחריו יש כבר 162 שגיאות. בימי הביניים קראי אחד קנה אותו והספר היה שמור בבית כנסת בירושלים. על הקדשת הכתר לבית הכנסת של הקראים בירושלים ניתן ללמוד מכתובת ההקדשה הארוכה והמפורטת שהייתה בחלקו האחרון של הכתר. הוא נשדד על ידי הצלבנים והובא למצרים. קהילת רמב"ם פודה אותו ורמב"ם מכיר אותו, משתמש בו, פוסק לפיו ומתאר אותו. נינו של רמב"ם לקח אותו והגר איתו לחלב. שם הספר הפך מקור הטקסט וסמכות. קהילת חלב טענה לאורך שנים שזהו הספר המפורסם. בשנת 43 הגיע לחלב משה דוד קאסוטו לבדוק את הספר והוא טועה. הוא מחליט שהספר הוא לא הכתר המפורסם. מקור הטעות התברר אחר כך. קאסוטו הסתמך על התרגום האשקנזי של משני תורה של הרמב"ם. בנוסח ווילנה שהשתמש חלה טעות המעתיק בקשר למספר שורות בדף בשירת האזינו. כאשר פנו לכתבי היד העתיקים המצטטים את רמב"ם שם כתובה שיטת השורות בדיוק לפי המצוי בכתר. בכל מקרא משה דוד קאסוטו צילם את כל הספר. מה שבדיעבד מתברר שהציל לנו את תוכנו. הספר נמצא בחלב עד שבדצמבר-47 בית הכנסת של חלב נשרף בפרעות . מן העדויות הרבות על הפרעות (ביום שני י"ח בכסלו תש"ח, 2 בדצמבר 1947) עולה כי ארגז הברזל שהיה בו הכתר נפרץ, והכתר הושלך על הארץ. מבדיקה מעבדתית של הכתר עולה כי אין בו סימני שרפה, ולכן יש להניח כי דפיו נתלשו או נקרעו, במכוון או מחמת השלכתו על הארץ. בעולם חשבו שהכתר נשרף. הכתר הוטמן והוסתר כעשר שנים על ידי היהודים המקומיים. כתר שרד אך לא כולו. חלק מהדפים חסרים כולל דפי ההקדשה. חלק מדפיו קרועים. בשנים אחר כך הצליחו להוציא אותו מסוריה דרך תורכיה. סיפור בלשי. יש כתשע גרסאות של המעשה. לפי אחת מהן הוא הוטמן בתוך מכונת כביסה, לפי אחרת בשק פחם. הספר היום אכן במוזיאון ישראל. יש עתק וצילום של כולו זמין באינטרנט. כתר ארם צובא הוא ספר היסוד במסורת היהודית. תנ"כים ומקראות גדולות של היום יוצאים על פיו. מה שגם מיסטי בסיפורו שפרעות בבית הכנסת בחלב ופגיעה בו חלו בדיוק באותו החודש דצמבר שהוא הפסיק להיות המקור הקדום ביותר לתנ"ך. כי בחודש זה התגלו המגילות הגנוזות. |
