מלחמת ששת הימים "מבצע מוקד" ומבצעים צבאיים אחרים.

מבצעי מורשת קרב נוספים מתש"ח עד ימינו. מלחמת ששת הימים בירושלים וכיבוש ירושלים
ב-5 ביוני 1967 , בשעות הבוקר יוצא לדרך מבצע מוקד . בו חיל האוויר פוגע קשות בחיל האוויר המצרי . ותופס שליטה במרחב האווירי . ואחר כך שידור הקוד לכוחות היבשה של פיקוד דרום "סדין אדום" . כלומר תחילת המערכה בסיני – בערך בשעה 9 וחצי בבוקר , המלך חוסיין מכריז מלחמה על ישראל . לא לפני שחתם על הסכם הגנה עם מצרים ב-30 במאי 1967 . ולמחרת היום , מגיעה חטיבת קומנדו מצרית , הנפרסת באזור לטרון . מול חטיבת קריתי שהיתה פרוסה באזור זה ' כרבע שעה אחרי ההכרזה , הירדנים פותחים באש לאורך כל הגבול אם ישראל – במקביל , מתחילות לנוע , יחגות חטיבה 16 הירושלמית בפיקודו של אמיתי . חשטחי הכינוס המתוכננים מראש . כאשר העדיפות העליונה , היא חבירה למובלעת הר הצופים . היו לכך שתי דפ"אות , לא ארד לרזולוציות האלה . היות ומשימת חטיבה 55 של הצנחנים בפיקודו של מוטה גור בולה בחזית סיני . היא מועברת לחזית ירושלים . במקביל חטיבה 10/הראל , בפיקודו של אורי בן ארי . שהיתה פרוסה ביער בן שמן וביער חולדה . מקבלת גם היא את המשימה , לעלות לירושלים . דרך הרכסים הצפוניים . מאזור מעלה החמישה . ואורי בן ארי שהחל את העבודה ב- 1948 לכיבוש הרכסים הצפוניים , מסיים אותה במלחמת ששת הימים .
למבוגרים שביננו, זוכרים את תקיפת נתניה ומחנה סירקין על ידי מטוסי חיל האוויר הירדני .
בצוהרי היום , יוצאת פלוגה ירדנית מאזור אבו דיס . אם זוכר נכון מהגדוד ה-3 של חטיבה 27 של הלגיון . ומשתלטת על ארמון הנציב . וסמוך לשעה 14:00 גם מנסה להגיע לחוות הלימוד הסמוכה .
סמוך לשעה 15:00 , כוח של גדוד 161 מילואים של החטיבה הירושלמית . בפיקודו של אשר דרייזין/דר . מפקד הסיירת הירושלמית רס"ן יוסי לנגוצקי . וכוח טנקים בפיקודו של רס"ן אהרון קמרה ז"ל ,מתחיל לנוע לעבר ארמון הנציב . ולאחר קרב , מצליח הכוח הירושלמי , להשתלט אל ארמון הנציב . ולשחרר את אנשי האו"ם שהיו כלואים במרתף במהלך הקרב , המג"ד אשר דר נפצע , אבל המשיך לתפקד. לאחר מכן , הכוח הירושלמי , מנצל את אופנסיבת הקרב . ומשתלט על מוצב הנקניק . והמג"ד נפצע בפעם השנייה . ואבל מנשיך פקד על הכוח שאשה דרכו , לעבר צור באחר . ולמוצב הפעמון שממזרח לקיבוץ רמת רחל . לאחר קרב קשה על מוצב הפעמון בו נפצע המג"ד בפעם השלישית . הוא מפונה לבית חולים . ובשעה 20:00 מנתקים את הציר המזרחי ירושלים , בית לחם חברון . ובכך מגיעה הקלה , היות והוסר איום מכיוון דרום על ירושלים המערבית . בעוד המזרחית מכותרת מדרום . אבל בצפון ירושלים , חטיבת הראל/10, מצליחה להבקיע מערך ירדני שהיה ממוקם ברכסים הצפוניחם וחלש על הדרך לבירה מכיוון השפלה (במקביל היה חשש שהירדנים יקדמו כוחות שריון מכיוון יריחו) .
סדר הכוחות כלל במערכה זו שהחלה ב-5.6.1967 בשעה 17:00 לערך והסתיימה ב-6.6.1967 בשעה 03:303 . 73 טנקים בחלוקה הבאה : 12 סנטוריונים ו-61 שרמנים + 9 שריוניות . כאשר נותק הציר לרמאללה . וירושלים המזרחית מכותרת כעת גם מצפון . בין השעות 20:00 של ה-5 ביוני לשעה 01:00 של ה-6 ביוני גם חיל האוויר מופעל נגד כוחות שריון וכוחות חי"ר של הלגיון הירדני . העושים דרכם לירושלים על הציר ירושלים יריחו . המוכר לנו היום ככביש מספר1 המגיע עד לנקודת החבירה עם כביש 90 . חטיבה 55 , שהגיעה לירושלים . מקבלת משימה , לחבור כמה שיותר מהר למובלעת הר הצופים . כאשר אלוף הפיקוד עוזי נרקיס , אומר למח"ט מוטה גור , "זכור את העיר העתיקה" .
היה ויכוח לגבי שעת הביצוע (שעת ה-ש) בין המטכ"ל לאלוף הפיקוד ומח"ט 55 . שנידחת מספר פעמים . האם הצנחנים יתחילו את ההבקעה בלילה או להמתין לבוקר . ולכך היו לא מעט סיבות . תקיפה ביום יתרונות- תקיפות חיל האוויר כולל ארטילריה , יקלו על הצנחנים . חטיבת הראל תגיע בם בוקר להר הצופים ותוכל לתת סיוע להמשך כיבוש/שחרור ירושלים המזרחית . תצפית לילית – זאת עדיפים מפקדי הגדודים . והם מנמקים זאת שכך יהיו פחות נפגעים . הפריצה הלילית , תגרום לקיצור זמן החבירה עם הר הצופים , בסביבות השעה 01:00 מקבלים אישור לתקיפה בלילה . ושעת ה-ש 02:15 .

כאשר גדוד 28 בפיקודו של יוסי פרדקין בסיוע טנקים של חטיבת ירושלים וסיירת חטיבה 80 יכנסו דרך הפירצה אותה פרץ גדוד 71 וישתלטו על שטח שמצפון חומת העיר העתיקה ומוזיאון רוקפלר . גדוד 66 בפיקודו של יוסי יפה , יפרוץ לבית הספר לשוטרים , יכבוש את גבעת התחמושת , נשם ימשיך למלון אמבסדור . כך הוא ישלוט על דרכים מרכזיות לכיוון הר הצופים .
ואילו גדוד 71 בפיקודו של עוזי עילם . יפרוץ מאזור השכונות החרדיות בית ישראל , לשכונת שייח'ג'ארח , וואדי ג'וז , המושבה האמריקאית למוזיאון רוקפלר , משם קפיצה לעיר העתיקה , גדוד 66 בפיקודו של יוסי יפה (אחיו של האלוף אברהם יפה) לוחם על גבעת התחמושת . בקרב קשה זה , נפלו 21 לוחמים . החיילים הירדנים לחמו בגבורה וגרמו לאבדות הקשות . נחזור לחטיבת הראל – שלחמה נגד כוח שריון ירדני שעלה מכיוון יריחו . קרב שנחל בשעה 05:30 והסתיים שעתיים אחר כך . בסביבות השעה 09:15 החטיבה כובשת את תל אל פול . עליו החל המלך חוסיין לבנות את ארמון הקיץ שלו . השלד עומד עד היום במקום , בשעה 12:00 כיבוש הגבעה הצרפתית וגבעת המבתר הסמוכה , ובשעה 14:30 חוברת החטיבה לצנחנים , ומעבירה לטובתם פלוגת טנקים .
אבל לא שכחנו את חטיבת ירושלים – גדוד 163 מקבל פקודה לכבוש את שכונת אבו תור . אבל עליו להגיע לירושלים . לאחר שסייע לחטיבת הראל לכבוש את גבעת הרדאר .
ברקע על אבו תור נפל המג"ד מיכה פיקס ועוד 17 לוחמי הגדוד . אותו החליף סא"ל יוסף ברוש .
באותו היום 6 ביוני 1967 בשעה 14:00 המטכ"ל הירדני מוגיע על נסיגת הכוחות הירדנים מהגדה .
והגענו ל-7 ביוני 1967 היום לפני 53 שנים . בחצות לילה שבין 6 ל-7 ביוני 1967 . הממשלה מחליטה על כיבוש העיר העתיקה, בשעה 03:00 מחליטה מועצת הביטחון , על הפסקת אש מהשעה 22:00 של היום .

למבוגרים שבינינו , זוכרים את תמונות הפצצת חיל האוויר על מוצבי רכס הר הצופים שבצד הירדני . מוצבי אוגוסטה ויקטויה וכן כוחות ירדנים הנעים על ציר ירושלים יריחו ., כששני הגדודים 66 71 נעים לעבר המוצבים שהותקפו קודם לכן על ידי חיל האוויר .

ואילו גדוד 28 בפיקודו של יוסי פרדקין מתכונן לפאוץ לעיר העתיקה , ואילו גדוד 28 בפיקודו של יוסי פרדקין מתכונן לפאוץ לעיר העתיקה , בסביבות השעה 09:30 מודיע מוטה גור , שהכוח יכנס דרך שער האריות . וחצי שעה אחר כך , הוא מודיע "הר הבית בידנו" . במקביל לצנחנים , נכנסים לוחמי גדוד 163 דרך שער האשפות לתוך העיר העתיקה . וכאן יש ויכוח בין לוחמי החטיבה הירושלמית , שאומרים , שכשהם נכנסו הם לא ראו אף חייל ישראלי . אבל כאן יש בעיה לטיעון . כי כשהגיעו הצנחנים לכותל , הם צולמו על ידי הצלם דיויד רובינגר ז"ל . ואילו לירושלמים אין צילום . כנראה שהוויכוח זה לא יסתיים לעולם . בקרבות על ירושלים נפלו בין התאריכים 5 ביוני ועד 7 ביוני 1968 182 לוחמים ,שני טייסים – 35 לוחמי חטיבת הראל ' – 97 לוחמים מהצנחנים – 48 לוחמים מחטיבת ירושלים , אז חשוב לזכור . לא רק הצנחנים לחמו על ירושלים . אלא עוד 3 יחידות : חיל אוויר , חטיבה 16 הירושלמית וחטיבת הראל שריון .
עוד לקריאה – מאמרים- חומר מקצועי תיירותי עד טיול וסיור www.siyuerboutiqe.com www.efitours.co.il

כתב:אבי בן גיאת מורה דרך מרחובות..

כניסת מדינות ערב לארץ ישראל בתש"ח ומלחמת העצמאות.

ה15 במאי 1948 .
כזכור , יום לפני ב-14 במאי 1948 , מכריז בן גוריון על הקמת המדינה . ומקריא את מגילת העצמאות עליה חתמו 37 חברי מועצת העם . חלקם חתמו אחרי שחרור ירושלים מהמצור . ונציג אחד של אגודת ישראל ששהה בארצות הברית באותו היום, למחרת 15 במאי 1948 , כניסת הצבאות הסדירים של מדינות לתוך שטח מדינת ישראל יום אחד . הפעם אכתוב על הצבא המצרי , שניסה לכבוש את דנגור/נירים .
הצבא המצרי שנכנס לארץ בשני ראשים : האחד , לאורך ציר החוף עד גשר עד הלום שמעל ואדי סוכריר/נחל לכיש . והגיע מזרחה עד פלוג'ה ואפילו בית ג'וברין – הכוח השני , נכנס מסיני דרך עוג'ה אל חאפיר/ניצנה , צפונה לכיוון באר שבע עד בית לחם . כוח זה ברובו היה מאויש על ידי האחים המוסלמים . שניסה להגיע לירושלים מדרום . וקיבוץ רמת רחל עבר מספר פעמים ידיים . עד שנשאר בידנו . בנוהל כניסת הכוח המצרי מאזור ניצנה , ודרומה כמעה , הוא מגיע לקיבוץ נירים/דנגור . בקיבוץ היו 39 צעירים וצעירות , שחלקם ניצולי שואה . עם כמות קטנה של כלי נשק , מול 1000 חיילים מצרים .
ערב קודם לכן , הם רקדו , שרו וחגגו את הכרזת המדינה . והנה למחרת (היום) , הם מותקפים על ידי כוח עודף מצויד במטוסים שהפציצו את המקום , תותחים וטנקים וכמובן כוח רגלי מסתער .
אבל הצעירים הנחושים עמדו מול הכוח העדיף ויכלו לו . הם גילו אומץ לב אדיר מול המצרים . אבל בעורף , חשבו שקיבוץ נירים נפל . אבל כשנוכחו לדעת שהתוצאה הפוכה . הבינו שאם קיבוץ נירים לא נפל , מדינת ישראל לא תיפול . ואכן יהיה בית לעם היהודי בה . חיים ברלב ז"ל (לימים רמטכ"ל צה"ל) שהיה מפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח בחטיבת הנגב , תחת פיקודו של נחום שריג (סרגיי) . שלח מכתב לשריג בו כתב : "בקרב נירים הוכרעה המלחמה . אם 30 מגנים עמדו מול כאלף מצרים שהסתייעו במטוסי קרב , תותחים ושריון ויכלו חהם – יעמוד כל היישוב העברי במלחמה" מתיאור חברי הקיבוץ אחרי המלחמה , הם אומרים שלא היה מטר בו לא נפלה פצצה .
הכוח המגן על הקיבוץ כאמור מנה 39 לוחמות ולוחמים . לבנות נתנו רובים איטלקיים מן הסתם ישנים , ולגברים רובים בריטיים שהיו בשימוש במלחמת העולם הראשונה . כמו כן היו להם מעט רימונים ו-2 מקלעים . ואיתם הם היו צריכים להגן על הישוב המבודד, כאשר ביום שבת ה-15 במאי 1948 בשעה 7 בבוקר מתחילה הפגזה ארטילרית על היישוב , מהר מאוד שני המקלעים יצאו משמוש ובהסתערות ראשונה של הכוח הרגלי המצרי בערך בשעה 10 בבוקר נהרגו 35 חיילים . תוצאת הקרב הזה – בהגנה על נירים נהרגו 7 מגנים ו-6 נפצעו . בסופו של יום הקרב , נאספו גופות ההרוגים , שנקברו בקבר אחים בנירים/דנגור . וכשברו לישוב הקבע בו נמצא היום קיבוץ נירים על גדר עוטף עזה , הועברו עצמות הלוחמים לבית העלמין בקיבוץ נירים

ממבצע שנונית 3.4.1964 . זהו מבצע מודיעיני משולב של חיל הים וחיל האוויר . כדי לחלץ 7 לוחמי שייטת 13 שיצאו מאילת על גבי ספינת חיל הים "בר גיורא" שנלקחה שלל עם כיבוש יפו במלחמת השחרור . והועברה לאילת . ושימשה כספינת משמר . וחומשה ב-2 מקלעים בינוניים .
הספינה ועליה אנשי השייטת , שטה דרומה במפרץ אילת . על מנת לאתר מפרצונים , שידמשו למסתו או למארב לספינות אויב . לא לשכוח שבאותם הימים , מצרים של נאצר חלשה על מיצרי טיראן .
לשם השייט המודיעיני , הבר גיורא הוסוותה כספינת דייג שקיבלה את השם "אלמוגית" . ויצא לדרך ב-1 באפרל 1954 . ובמהלך השייט אירעה תקלה במנוע , מה שגרם להפסקת פעולתו .
"אלמוגית"(בר גיורא) , החלה להיסחף , עד שנתקעה על שרטון בחוף הסעודי (אירוע דומה אירע בשנת 1981 כאשר סטי"ל עלה על שרטון בחוף הסעודי) . הודעה לפיקוד על האירוע הגיע בשעה 13:00 . לאוויר הוזנק מטוס קרב מדגם מוסקיטו , במקביל אליו הוזנק גם מטוס תובלה מסוג דקוטה . ששימש כתחנת ממסר בין כל הנוגעים בדבר . אחרי השעה 15:30 זוהתה הספינה , במרחק של כ-150 ק"מ דרומית לאילת . קצת דרומה לדהב אבל בצידו השני של המפרץ (למי שמכיר את המקום) . בגלל החשכה שהלכה וקרבה , הוחלט להמשיך את מבצע החילוץ למחרת בבוקר 2 באפריל 1954 . חשוב לציין , שלבסיס חיל הים באילת , הייתה ספינה נוספת . שיכלה לפנות את הכוח שעל "אלמוגית"(בר גיורא) , אבל חששו שגם היא תעלה על שרטון . מתצלומי אוויר של החוף הסעודי שהיו במודיעין , זיהו במרחק קצר מהשרתון , מקום שיכול לשמש למנחת שיכול להתאים למטוסים קלים מדגם פייפר, חשבו לשלוח מטוס ימי כדי לחלץ את הצוות . אבל ספינת משמר סעודית הגיעה ועגנה מול "אלמוגית" . לכן גם דרך חילוץ זו ירדה מהפרק .
בסופו של דבר , הוחלט להוריד 7 פייפרים שכל אחד יאסוף איש מהכוח שעל הספינה . 5 פייפרים יצאו משדה התעופה ברמלה (לא טעיתי היה שדה תעופה שהוקם בשנת 1916 על ידי הגרמנים בני בריתם של הטורקים עבור טייסת 300 הגרמנית), 2 פייפרים מצטרפים מבאר שבע . 1 מצטרף באילת כמילואים שהמתין כבר באילת .
אבל כשהפייפרים היו צריכים לטוס לאילת , השמיים התכסו עננים , וסערת ברקים השתוללה בשמים . לכן מבצע החילוץ , נדחה כאמור למחרת היום 2 באפריל 1954 . וכפי שתוכנן , הפייפרים ממריאים עם אור ראשון וטסים דרומה , מגיעים לאילת , חנייה קצרה לתדלוק והמשך הטיסה דרומה , כשהם מלווים ב-4 מטוסי מוסטאנג ו-5 מטוסי מוסקיטו ומטוס דאקוטה כתחנת ממסר אלחוטית . הם טסו דרומה לאורך החוף הסעודי במטרה לאתר את "אלמוגית" . המטוסים הגיעו ונחתו במנחת שזוהה בתצלומי אוויר. אבל , צוות חיל הים לא היה מוכן , ופשוט התעכב . השניים הראשונים מגיעים אחרי שעתיים , ושני פייפרים המריאו לאילת . וחמשת הפייפרים המתינו עוד זמן עד שהגיעו שאר צוות חיל הים . כאשר ספינת המשמר הסעודית מתמרנת בצורה מאיימת . אבל , היא לא ירתה לא על הספינה ולא על הפייפרים . כנראה מחשד לתגובה של מטוסי הקרב , לאחר שהגיעו כל אנשי חיל הים , המריאו הפייפרים צפונה , מלווים במטוסי הקרב , ה"אלמוגית" נשארה על השרטון לא לזמן רב . היות ובדרך היו רביעיית מטוסי מוסקיטו בפיקודו של מוטי הוד בדרך אליה . וכשהגיעו ירו עליה מטען לא קטן של רקטות שהפכו אותה למדורה על על מי מפרץ אילת .

מלחמת ההתשה בסיני.

זוכרים את מלחמת ההתשה – חארב אל איסתנזאף ?
אז הנה הסיפור שגרם לסיומה של המלחמה הזו . שמשום מה , כמעט ולא מזכירים אותה .למרות גבורת הלוחמים לאורך התעלה ובמבצעים השונים לאורכה ולעומק מצרים . וכדי להמחיש זאת , אני מזכיר שאת אות מלחמת ההתשה , העניקו אחרי למעלה מ-30 שנה אחרי סיומה . בשנת 2003 .

לקראת סיום שנת 1969, נשיא מצרים ג'מאל עבד א-נאצר. הבין שאין לו כל סיכוי לממש את שחרור 8סיני וכיבוש מדינת ישראל . ולוותיקים שבינינו זוכרים את אמרתו המפורסמת "מה שנלקח בכוח , יוחזר בכוח" .
באותה השנה נקלטו מטוסי הקורנס שהגיעו לטייסת 201 שהוקמה באוגוסט 1969 . ומקדה הראשון היה שמואל חץ . שנהרג במהלך מלחמת ההתשה , וכדי להשיג את מטרותיו, ראה נאצר לנגד עיניו. להגיע למצב בו יוכל לפגוע במטוסי חיל האוויר , שפעלו בתוך עומק מצרים .
לכן הוא פונה לרוסים , שייצידו אותו בסוללות טק"א . ובין ינואר למרס 1970 , מצרים מכינה את התשתית לקבלת הסוללות . לשם כך הם מגייסים חברות אזרחיות (גם אנחנו עשינו זאת , בעת הקמת המעוזים) . ונבנו 16 אתרים , תחילה כמחפורות ואחר כך כבונקרים. כשבכל אתר 2 עמדות טילים .
עשרה אתרים הוקמו סביב הערים :אסואן , קהיר ואלכסנדריה, במרחק של 25 ק"מ מהתעלה .
למצרים מגיעים כוחות רוסים , עם סוללות טק"א, הכוח הרוסי שהגיע למצרים לווה בתרגיל הונאה צבאי ודיפלומטי , הסוללות נפרשו בהתאם לתוכניות . והחלו להפעיל את מכ"מי העיקוב , כאשר לא הישראלים ולא האמריקאים לא ידעו שמץ ממה שקורה במצרים. גם לאחר שגילו את הפעילות הביצורים בפברואר 1970 במצרים . ב-1 במרץ 1970 תקף חיל האוויר לראשונה בכוח של 20 מטוסים , את המחפורות ליד אבו צויר , אבו סולטן , ועל ציר אבו סולטן קהיר ועל ציר איסמאעליה קהיר, במהלך אותו חודש , חיל האוויר .תקף 29 מחפורות , חלקן תקיפות ליליות . בחודש מאי הותקפו 80 מחפורות , ביוני 70 הותקפו 49 מחפורות וביולי 108 מחפורות וסוללות טק"א . תקיפות אלה , היו מדיניות הרמטכ"ל , לשבש ניסיון מקמת מערך אנטי אווירי באזור התעלה .
לציין , שבזסור התעלה הוצבה מערכת טנטי אווירית שכללה את הטילים- SA-2 , SA2 משופר ו-SA-3 .
הדגם האחרון הוכנס בחשאי על ידי הרסים לזירה, ב-18 ביולי 1970 , תקפו מטוסי חיל האוויר את המערך ההגנה האווירית המצרי , בעומק של 30 עד 50 ק"מ מקו התעלה . בגל הראשון , תקפו מטוסי פאנטום, שטסו בטיסה נמוכה ליעד , וכשהגיעו לאזור בתקיפה , הם משכו סטיק ועלו לגובהה 20.000 רגל . וצללו לתקיפה . בעת יציאתם מיעף התקיפה , נורו עליהם מטר טק"א . הרוסים כפי שהזכרתי קודם , הצליחו להכניס לאזור טילי AS-3 . אחד הפנטומים נפגע הטייסים נטשו . וטייסו היה מפקד טייסת 201 שמואל חץ נהרג , והנווט מנחם עיני נפל בשבי המצרי . פאטום נוסף נפגע , אותו הטיס אביהו בן נון , לימים מקד חיל האוויר . והנווט היה שאול לוי . אביהו הצליח לנחות נחיתת אונס הפגוע ברפידים , חשוב לציין , שהחל מחודש אפריל 1970 , טסו בשמיה של מצרים עשרות מטוסי מיג 21 מוטסים בטייסים רוסים . מה שפתח אפשר לומר דף חדש בזירה המזרח תיכונית . במאבק הערבי בישראל . ואנו מגיעים ל-25 ביולי 1970 , כאשר טייסים רוסיים , שחדרו למרחב האווירי בסיני . וניסו ליירט מטוסי סקייהוק . הם הצליחו לפגוע במטוס אחד .
הדבר נתפס בישראל , שפעולתם של הרוסים , היא איום על ישראל . היות ולא הושבה נגדם תגובה הולמת . מה שכנראה גרם לפגיעה בכוח ההרתעה של ישראל . מה שעלול להתפרש כחולשה של ישראל בקהיר . והדבר עלול להסלים את הפעולות . לכן , הוחלט לא להבליג , ולצאת ולתקוף את הרוסים . מה שילמד אותם לקח , שהמחיר שישראל תיגבה מחיר גבוהה . וכך אנו מגיעים ל-30 באוגוסט 1970 , וחיל האוויר יוצא למבצע "רימון 20" . שהיה מארב אווירי מתוחכם . שבמהלכו התרחש קרב אוויר בין 14 מטוסי חיל האוויר הישראלים, מול 24 מטוסי מיג , מוטסים בידי טייסים רוסים, ותוך כ-7 דקות הופלו 5 מטוסים רוסים ואפס אבדות לחיל האוויר .
וזהו המבצע האחרון של צה"ל , שגרם לכך שב-7 באוגוסט 1970 , 8 ימים אחרי מבצע "רימון 20" . הסתיימה מלחמת ההתשה , חודשיים אחרי סיום מלחמת ההטשה . נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר מקבל אירוע לבבי והולך לעולמו . אותו החליף אנואר סאעדאת . שפתח במלחמה ביום כיפור 1973 . ובשנת 1977 מגיע לארץ ונואם בכנסת , דבר שהוביל לחתימת הכסם שלום עם מצרים ב-1979 . שהסתיים עם פינוי סיני בשנת 1982 .

כתב-אבי בן גיאת מורה דרך